פעילויות להורים ולילדים + הנחיות

פעילויות להורים ולילדים

נתחיל בהצהרה דרמטית: הטיפול בילד לעולם לא יכול להתחיל ולהסתיים בין ארבעת קירות הקליניקה בשעה אחת בלבד בשבוע. שהרי אותה שעה טיפולית היא כטיפה בודדת בתוך ים השגרה של הילד. לכן טיפול בילד אינו שלם ומלא כל עוד אינו משולב בהדרכת הורים קבועה ושיתוף פעולה עם מסגרתו החינוכית של הילד (למעט מקרים חריגים בלבד בהם אין ברירה! נדבר על מקרים אלו בפוסטים הבאים).

הורים רבים מבקשים ממני, בעת הדרכת ההורים, לצאת עם "שיעורי בית" אותם יוכלו ליישם מחוץ לטיפול עם הילדים. להלן רשימה של פעילויות מתוך עולם הפסיכודרמה שאני ממליץ להורים לנסות בבית. בחרתי להציג כאן כמה פעילויות כלליות שבעיני יכולות גם להפגיש אתכם ההורים עם החוויה הפסיכודרמטית, וגם כאלו שיש להן איזשהו ערך רגשי מוסף עבור הילדים. למען הסר ספק, הפעילויות אינן יכולות להוות תחליף לטיפול רגשי, ובכל זאת אני מוצא אותן כמועילות ביותר.

בחלק גדול מהמקרים, הורים לא מתורגלים בצורת משחק זו מפני שבמשחקים אלו אין מנצחים, אין מפסידים. המטרה מבחינת הילד היא בראש ובראשונה, ליהנות ביחד ולבלות זמן איכות משותף. ערך מוסף הוא אפשרות הילדים לספר לכם, ההורים, סיפור. הסיפור שאותו יספרו הוא האופן בו הם רואים את העולם. למרות שלא כל ההורים יתחברו אל המשחקים בהתחלה, אני ממליץ בכל זאת לנסות. פיתחו את הלב וגשו אל המשחקים עם הקשבה.

בחרתי בכוונה פעילויות נעימות, כאלו שאינן מצריכות ידע מקצועי בתחום הטיפול. צריך רק לב רחב, רגישות ונכונות להקשיב לדברים שיש לילד לומר. לפעילויות השונות כמה מטרות, ביניהן-

• לעזור לילד לתאר ולחלוק את תחושותיו בדרכים נוספות מלבד מילים.

• ליצור דיאלוג רגשי בינכם ההורים ובין ילדיכם.

• לפתח את דמיונו של הילד.

• מלבד אלו, מחקרים רבים מראים כי למשחק וליצירה לכשעצמם כוח תרפויטי רב (לדוגמא: Ulman, 1961). המשחקים עוזרים לילדים לחוש שליטה וחוויה של בריאת עולם- חוויה מעצימה בפני עצמה.

לפני שמתחילים, ריכזתי כמה הנחיות שאותן יש לקרוא לפני שנגשים לפעילויות הללו.

• תנו לשיפוטיות מנוחה.

עליכם לגשת לפעילויות אלו ללא שיפוטיות מוקדמת. התייחסו אל זמן המשחק המשותף כאילו הילד מזמין אתכם לקבל הצצה יקרת ערך אל תוך העולם הפנימי שלו.

• בואו מתוך סקרנות ורצון להקשיב לסיפור של הילד.

שדרו לילד את הרצון שלכם לשמוע עוד על עצמו, להתקרב אליו ולהבין טוב יותר איך הוא רואה את הדברים. עזרו לו לחוות את עצמו כישות מעניינת ומרתקת.

• אל תכתיבו, אלא תנו לילד לספר את סיפורו.

תנו לילד את המנדט לקבוע את הכללים, תנו לו להיות ההוגה, היוצר והמוציא אל הפועל של עולמו. שהרי מטרתנו היא לאפשר לילד לספר את הסיפור האישי שלו.

• שאלו שאלות- למה? איך זה נראה? איך זה מרגיש? מה אתה חושב על זה?

עזרו לילד להבהיר לכם את כוונותיו באמצעות שאלות הבהרה. תהליך ניסוח התשובה יעזור גם לו להבין טוב יותר את עצמו.

• הרצון להבין את משמעות הדברים.

פעמים רבות בזמן המשחק, עולה שלאה מציקה: "מה זה בעצם אומר על הילד שלי? מהי המשמעות של מה שהוא אומר לי?" – אני מציע שתחכו רגע עם הרצון להבין את משמעות הדברים. תשאירו את השאלות הגדולות לסוף הפעילות. אולי דברים יתבהרו בהמשך. התאזרו בסבלנות.

• התוצר הוא לא מה שחשוב.

זיכרו את השיר ושננו: "זה לא חשוב לאן נלך ולא חשוב מה נעשה, העיקר שנעשה זאת רק ביחד זו עם זה". או במילים אחרות: אל תיקשרו בנוקשות רבה מידי ל"מטרה" של הפעילות (למשל: לסיים את הציור המשותף). הפעילות היא רק התפאורה וחילופי הדברים בינכם היא ה-דבר המשמעותי בעניין.

• הקשיבו גם לעצמכם.

הדברים שהילד אומר/ עושה במשחק: איך הם גורמים לי להרגיש? האם האופן בו הוא מספר את סיפורו גורם לי לכעוס עליו? אולי גורם לי להשתעמם? אולי מציף אותי בעצב? אולי מעורר בי חוסר סבלנות? היו קשובים ונסו להסביר לעצמכם מדוע עולים דווקא רגשות אלו. אולי דבריו מעוררים בכם זיכרונות מסוימים? אולי פעולותיו מעוררות בכם חשש? נהלו רישום. אלו קשיים במשחק ומתי?

אז בואו נצא לדרך...

הכנת מחנה- חלק א'-

מצרכים: המשחק מתקיים בתוך חדר מרוהט (חדר ביתי כמו סלון ובו שולחן, כיסאות, ספות, שטיח) – ונכונות לשנות קצת את המיקומים...

איך משחקים? החפצים בבית משמשים אותנו הפעם כחומר גלם להכנת מחנה, או בית קטן.

• תחילה על הילד לזהות את הנקודה בחדר שהיא הבסיס, המרכז. זה יכול להיות המיקום בחדר בו הילד מרגיש הכי בנוח. מתחילים מנקודה זו.

• הילד מזיז את הריהוט וממנו בונה קירות וגבולות למחנה. אפשר לעזור לו רק אם הוא צריך עזרה.

• לאחר יצירת גבולות המחנה, ניתן "לרהט" את המקום על ידי הכנסת חפצים שיהפכו אותו נעים יותר. אלו יכולים להיות, לדוגמא, צעצועים אהובים או ספרים. אפשר להכניס גם חפצים ב"כאילו".

לאחר מכן, שאלו את הילד האם ניתן להתארח במחנה שיצר. גלו סקרנות כאשר הוא עושה לכם "סיור" קצר בבית שלו.

דגשים: האם לילד יש מספיק מקום? אילו חפצים חדשים הוא הכניס? אילו מאפיינים מיוחדים יש לבית?

דוגמא לפעילות:

דוד (שם בדוי), ילד בן 9, בנה יחד עם אימו מחנה. היה לו קשה מאוד לקבל את האפשרות שיש לו מנדט בלעדי לתכנן ולבנות מחנה כראות עיניו. קושי זה בא לידי ביטוי בכך שפנה פעמים רבות אל אימו בשאלה: "מותר לי להזיז את זה? אני יכול?" . לאחר מכן התלבט זמן רב וביקש לתכנן מראש באמצעות שירטוט שלד המחנה על דף נייר.

לבסוף, הוא בנה בית קטן מאוד וצנוע, מוגן באמצעות מגדלי פיקוח ושמירה, מלכודות ונשקים. הוא תיאר: "פה יש קרן לייזר נגד אנשים רעים, נגד דעאש ונגד מטוסים". התחושה שיצר הייתה, ללא ספק, של מקלט מבוצר בתוך עולם כאוטי, מסוכן ומפחיד.

------

זה הכל בינתיים. כמו תמיד, אשמח מאוד לשמוע התרשמויות ומחשבות , ואתם מוזמנים לשתף את תחושותיכם בתגובות למטה. אשמח גם לשמוע הצעות חדשות לפעילויות שאותן מצאתם כמועילות.

פעילויות נוספות יגיעו בהמשך.

תהנו!